סיר מסרביה בדים מישראל ועלים מקרואטיה
המסע שלנו לסרביה וקרואטיה נולד מרצונו של יובל לצלם אנדרטאות בטון שנבנו
בתקופת שלטונו של טיטו במדינה שנקראה אז הרפובליקה הפדרלית הסוציליסטית של יוגוסלביה .
אנדרטאות שנבנו לזכר מאבק ההתנגדות של אנשיה לשחרור העם היוגוסלבי מהנאצים והפאשיסטים במלחמת העולם השנייה.
אנדרטאות אלו נקראות בשפה המקומית Spomeniks (ספומיניקים).
רגע של וידוי, זו לא נשמעה לי סיבה מספיק משכנעת להסכים לצאת למסע הזה ודי עיקמתי את הפרצוף.
העובדה היחידה שהסכמתי לסוג כזה של טיול היא שרוב הספומיניקים נמצאים ביערות, ועצים אני אוהבת.
התאים לי לחקור ולהתנסות במלאכת ההדפס עם עלים נכריים. נוסיף על זה כפרים פרימיטיביים ובקתות מסורתיות,
אכרים ואיכרות שקמים כל בוקר לעבוד את אדמתם. פסיפס אנושי עטוף בטבע פראי ומפואר.
התוכנית קיבלה אישור.
בשל אופי המסע שלנו המורכב משיטוט ביערות לצילום ספומיניקים וליקוט חומרי טבע, ברור היה שעלי להכין את הבדים בטרם עת.
במלאכת ההדפס יש לטפל בבדים כדי שיהיו מוכנים לקליטת הצבע וההדפסה הטבעית.
תהליך זה, הנקרא מורדנט- Mordant, הוא תהליך המורכב מכמה שלבים.
חומרי המורדנט בהם אני בדרך כלל משתמשת הם מלחי מתכות כגון: אלומיניום וברזל.
חומרים אלו נקשרים אל סיבי הבד והצבע הטבעי נקשר אליהם.
כשהבדים מוכנים אני יכולה לאפשר ללא חשש לשאר הדברים בדרך להפתיע אותי.
הצצה לרשימת האריזה שלי:
בדים מטופלים במורדנטשמיכות
2 גלילים
חוטים
מספריים
צנצנת קטנה של אבקת ברזל
צנצנת קטנה של תערובת יסמין
וצנצנת קפה
נחתנו בשלום בבלגראד.
אני אוהבת הרפתקאות ושוטטות אבל יש לי שני תנאים שאני בדרך כלל לא מתפשרת עליהם:
האחד, לילה ראשון ואחרון במדינה פחות מתויירת אנחנו מבלים במקום מבטחים, כזה שנקרא – בית מלון.
בית מלון שנמצא במרכזה של איזו עיר, כזה שהמקומיים דוברים בו אנגלית.
ככה שתחילתו של המסע יקנה לנו בטחון לצאת אל הלא נודע.
התנאי השני צנצנת הקפה שלי שנוסעת איתי לכל מקום בעולם.
הקפה בבלגרד היה טעים לי, אפשר להמשיך.
אנחנו נוסעים למערב העיר לצילום ארכיטקטורה ברוטליסטית של יובל,
ואני בינתיים מתיידדת עם הסביבה הצמחית האורבנית, ככה בקטנה, אומרת שלום ובוחנת מה גדל כאן.
חיוכים ראשונים מחליפים את החשדנות כשאני פוגשת את העצים המוכרים לי, איזה כיף לפגוש עלים מוכרים.
אני מתחבקת איתם (לא באמת) ומתחילה להבין שיש לי מה לעשות כאן.
מכאן, יצאנו לביקור בשוק המקומי, שוק הפשפשים בובליאק (Buvljak). יוצאים לחפש את הסיר שילווה אותי במסע הזה.
שיטוט מהיר בוחן אפשרויות, גדלים וחומרים של סירים ובחופן דינרים נרכש האחד, התווספה לו קערת פלסטיק ירוקה
וכף עץ מגולפת ואין כמוני מאושרת. אני מוכנה להתחיל את המסע.
עץ הסומאק
שזיף דובדבני
עץ אלון
ביקור בעבר ותרגיל בהיכרות
לאחר יומיים בעיר, יצאנו אל מעבר הגבול מסרביה לקרואטיה אל עבר כפר מסורתי מרוחק.
בקתת העץ המסורתית של Josip
בקתה מסורתית שנשמרה כפי שהיא על כל פרטיה ואביזריה. איש קשיש נחמד עם חיוך רחב ללא מילה באנגלית,
הוא מדבר קרואטית בגאווה ואנחנו מקבצים לטובת האירוע מילה מכל שפה שבאמתחתנו.
הבקתה הכי קסומה, מוקפת טבע ועצי בוסתן בריאים ומטופחים, את הצמחייה משקה Josip במים שהוא אוגר.
אנחנו עייפים לאחר שעות נסיעה ומעבר גבול אחד, אך היה לי ברור לגמרי שזה לוקיישן מושלם להדפס הבוטני הראשון.
מכינים קפה במטבח החשוך בכלי הוינטאז' שבתחילה חשבתי שהם לתצוגה בלבד. ויוצאים להתיידד עם הסביבה
ולחפש לי קצת עלים חיוביים. ההתרגשות ריפדה אותי באומץ להתנסות ולעשות תרגיל שנקרא: know your leaves
תרגיל זה מאפשר להניח עלים ופרחים על הבד ולבחון אילו עלים מדפיסים ואילו פחות.
כאמור, שתי פיסות הבד הראשונות לימדו אותי מי מצטרף אלי למסע הבוטני.
בתמונות ניתן לחוש במעט את חוויית האירוח הראשונה בבקתה מסורתית, בקתה השומרת על אופייה, עם כל החדרים העתיקים, הרהיטים, המנורות, הכלים, ואפילו מפיות הבד הרקומות. בארון העץ במטבח אפילו מצאתי סיר שכתוב עליו "תוצרת יוגוסלביה". פריטים שכל חנות וינטאז' הייתה גאה לאמץ לה.
התנסות ראשונית
הלוקיישן הראשון היה מושלם לאווירה לצילום ואפילו הצמחים שצמחו שם מסביב. היה לי ברור שאני חייבת להתנסות עם העלים המקומיים, מי שקצת מכירה את המלאכה יודעת שלא כל עלה מדפיס. אז בלוקיישן הזה התנסיתי בשתי הדפסות.
בערב בישלתי סיר עם עלי יסמין שהבאתי מהארץ, עלי היסמין הם בעבור השמיכה העוטפת את הבד עם העלים. השמיכה ספגה את התמצית כל הלילה, מוכנה לקראת ההדפסה בבוקר. זו שיטת העבודה שלי במשך כל המסע הזה. בלילה מכינה תמיסת טאנין בעבור השמיכות שלי. ובבוקר מתבצעת ההדפסה. הבוקר עלה מוקדם, לא משנה עד כמה העייפות שולחת אותנו לישון אני מתעוררת עם אור ראשון.
יצאתי ללקט לי עלים שאותם רציתי לנסות. כפי שציינתי עלי להתיידד עם הצמחים המקומיים ולהכירם דרך הבדים.
ומכאן הכל מתחיל ומתפתח.
ללא ספק הלבנדר היה כוכב ההדפסות, הוא הצליח להפתיע גם אותי בכישורי הצבעוניות שלו.
על מנת לבחון את העלים שלי, ביצעתי שתי טכניקות שונות של הדפס. אחת מוכרת עם שמיכה והשנייה הדפס סימטרי.
ליקטתי לי עלים שאני מכירה מהארץ וגם כאלה שלא, הנחתי אותם על הבד ומעליהם פרשתי את שמיכת הטאנין שהכנתי בערב.
מכאן הבדים המגולגלים נשלחו לאידוי על הסיר שרכשתי בסרביה, כשעה וחצי.
פיסת הבד הראשונה היא מקבץ נאה של עלים מקומיים להתנסות. ובכלל שתי פיסות הבד שהדפסתי כאן לימדו אותי מי משתף פעולה ומצטרף אלי לחוויה. אני רק יכולה לומר שבהמשך יתווספו עלים חדשים שאפגוש בדרך.
מסע של ציד ספומיניקים וליקוט עלים
מסע של ציד ספומיניקים וליקוט עלים, כך בנוי המסע שלנו, שנצא שנינו מרוצים.
לעיתים אני פורשת לי את השמיכה המשובצת יושבת לי ליד אגם או נחל וממתינה לצלם שיחזור מהציד.
ולעיתים מלקטת לי עלים בנמצא. העלים שנאספים במושב האחורי של המכונית נוסעים איתנו כל פעם ליעד הבא.
הקפדנו להגיע לכפרים בשעות האור, מה שאפשר לנו לבחון את הסביבה הטבעית ולי להחליט אם זה המקום
המתאים לעוד הדפסה.
אם בבקתה מטבח ובו כיריים חשמליים ואם מסביב גם כמה עלים נדיבים, נאה הבקתה בעיניי.
בלילה מבשלת בסיר מקורות טאנין, ובבוקר מניחה את העלים על הבדים.
בבקתה בכפר Potok קיבל אותי כרם ענבים מפואר. בהחלטה של רגע קטפתי לי אשכול בוסר מהכרם,
שנכנס לסיר ועם בוקר הדפסתי את עלי המייפל ששמחתי להכיר ממש מקרוב.
פירות של סומאק, אגוזים של מלך והדפס עירוני
את הלילה הבא בילינו אצל סוזאנה, פיסת גן עדן על גדות נהר קסום. בקתה שבמבט ראשון נראתה כמו מקום נפלא להדפיס בו.
דווקא כאן המטבח המשותף הנמצא בתוך הבית של סוזאנה ובעלה, מנע ממני את ההדפסה.
זה נראה לי לא לעניין לשוטט להם במטבח בשעות הלילה. זוג כפריים שהולכים לישון בעשר וקמים בחמש בבוקר לעבוד את אדמתם. אז ויתרתי.
בבוקר יצאנו לשוטט לאורך הנהר בשבילי היער הסמוך וקיבלנו מסוזאנה הסבר מפורט על עצי הפרי שהם מגדלים ועל עץ אגוז המלך שבשמחה התכבדתי מפירותיו ועליו.
יצאתי משם מצוידת בסלסלה מלאה בכל טוב ומחייכת כל הדרך אל הבירה זאגרב.
בעיר בירה כמו בעיר בירה, התכנון המקורי היה לשוטט באנרגיות אורבניות ולהניח למלאכת ההדפס.
אבל כשהגענו לדירה המקסימה בה התארחנו יומיים, היה לי ברור שכאן אני יכולה לבשל כאוות נפשי את הטבע שלי.
יובל יצא בבוקר לצלם ואני נשארתי לבשל כמה מהאוצרות שליקטתי בדרך.
בשלב הזה של המסע כבר יש לי את התובנות הבוטניות, זה אומר שאני כבר מכירה את העלים הגדלים כאן
ויודעת מי מהם יביע את דעתו ובאיזה גוון על הבדים שלי.
הבדים כאן בזאגרב קיבלו באהבה את עלי המייפל ועלי הסומאק שבאו לבקר בעיר.
כאן בישלתי שני סירים, האחד קיבל את פירות הסומאק והשני אגוזי המלך.
שניהם חומרי גלם המספקים להדפסה חומר הנקרא טאנין. לתמיסות הטאנין הכנסתי שתי פיסות בד אותם
אני מניחה על העלים בזמן ההדפסה.
את הטאנין אני מחלצת בבישול על חום נמוך כשעה ומשאירה את הבדים בתמיסה למשך הלילה.
פעולת ההדפסה מתרחשת בבוקר.
את שני הבדים שהודפסו כאן אני אוהבת במיוחד.
בתהליך כמעט זהה לזה של חילוץ הטאנין אני גם מפיקה צבעים מחומרי טבע טריים.
בפוסט חופן סרפדים אני מרחיבה על התהליך ומסבירה איך לצבוע בדים בעזרת חומרים מן הטבע, אם בא לך להציץ…
כתמי פרחים והפתעות משמחות
מבקתה אחת לשנייה, מכפר לעיר כזו או אחרת, תוך כדי שמירה על איזון נדדנו לנו שבועיים במרחבים.
מה שהכריע אם אני מדפיסה על בדים ביעד כזה או אחר זה למעשה אם הבקתה שהגענו אליה מצוידת בכיריים,
אם יש לי חומרי טבע לבשל וכמובן העלים.
היו ימים שליקטתי לי בדרך כבר את העלים המוכרים, והיו רגעי הפתעה, כמו בלילה האחרון בקרואטיה,
שכל העצים הנפלאים פשוט המתינו לי בחצר של הבקתה.
על הבדים הוספתי מידי פעם פרחי שדה, לפרחים שכאלה יש את התכונה להטביע חותם ככתם צבע מרוכז על פני הבד,
לעיתם הוא יוצא מקסים ולעיתים הוא אינו מחמיא לפאטרן הכללי.
זכרתי שאני במוד של התנסות לעבוד בגישה הטבעית והכי חשוב לי זה להפיק את המיטב מהטבע.
מצרפת כאן בתמונות את חומרי הגלם שליקטתי, את רגעי ההדפסה וכמובן גם את הבדים הסבלניים
שקיבלו את ההתנסויות שלי בכל כך הרבה אהבה.
אגוזי מלך
אגוזי לוז
סומאק
הפרה החולבת וערמונית הסוסים
אז אנחנו כבר מכירים איך באמת מתקיימים החיים כאן בכפר.
אנשים פשוטים מנהלים חיים בדיאלוג עם האדמה שלהם, מגדלים גידולים למאכל, עצי פרי ואפילו חולבים את הפרה
בשביל החלב והגבינה שלהם.
באיזור הר זלאטיבור שבמערב סרביה התארחנו בבקתה בכפר קטן, אצל משפחה עם לב רחב.
ההורים, זוג כפריים בלי מילה באנגלית, ובנם- מו (Mo) שחזר אל הכפר אחרי כמה שנים טובות בעיר הגדולה בלגראד.
מו קיבל את פנינו עם חיוך ואנגלית טובה כזו שפיתחה שיח ארוך ומרתק על החיים שלנו ועל שלהם.
כששאלתי את מו אם יש להם חלב כי נגמר לי החלב לקפה, הוא קפץ רגע הביתה וחזר עם בקבוק חלב הישר מהפרה.
אביו, שזה עתה סיים לחלוב את הפרה, הצטרף אלינו עם בקבוק ראקיה (Rakija)- מין שנאפס תוצרת בית.
כשהרגשנו שניתן להרחיב על תרבות ופערים בחיים לא הססנו לדבר ולדבר על כוסית ועוד אחת.
כאן הרגשתי בנוח להדפיס שתי פיסות בד, שיתפנו את מו בתכנון שלנו והוא שאל בסקרנות על התהליך.
התחלתי בבישול הסיר הראשון, ערמונים ירוקים ודוקרנים שקטפתי מעץ ערמונית הסוסים, איזה שם מצחיק נתנו לעץ.
גילוי העץ היה מפתיע, הצלחתי לזהות אותו ביער באמצעות אפליקציה לזיהוי צמחים.
העץ אינו גדל בארץ, אך אני מכירה את תכונותיו ממאמרים שקראתי. האמת התרגשתי ממש.
לאחר שעה של בישול בחום נמוך הוכנסו הבדים שלי לטבילה למשך הלילה.
בסיר השני בישלתי עלי סומאק שהוא איך לומר, כבר ידיד נאמן בטיול הזה. גם לכאן נכנסו הבדים לטבילה לילית.
הבוקר עלה הבדים ואני מוכנים להדפסה.
תמונת סיכום בבקתה בת מאה
הבקתה האחרונה בסרביה, הצליחה להוציא ממני אמירה פולנית בסגנון: "אוף, למה לא הבאתי עוד בדים".
במהלך הנסיעה שלנו בטבע אני מבקשת מיובל לעצור ליד עץ שכבר התיידדתי איתו. מתכבדת בחופן מעליו הצורניים,
ומהעץ השכן בכמה פירות מפתים. יובל שואל בחיוך, יש לך עוד בדים? ואני בחיוך מהול בעצב עונה: "עוד אחד אחרון ודי"
המסע עומד להסתיים, ואני מסרבת להיפרד מההתנסות המרתקת כאן.
כשאני חושבת על זה רגע, אני מבינה שאין לי את האפשרות בחיי היומיום שלי להדפיס כל יום על בדים.
כאן אני קוטפת עלים טריים, מבשלת ומדפיסה למחרת. זו חוויה באמת מיוחדת שמוקדשת אך ורק למלאכת האקו פרינט.
אני כבר מתגעגעת.
וכך, בלילה הכפרי האחרון במסע שלנו, בבקתה בת מאה שנים שעשויה בוץ ולבנים,
האווירה בבקתה, התאורה הדלה והעובדה שאת פיסת הבד האחרונה הדפסתי כאן. מספקים לי את הרגע המתאים לסיכום.
בחרתי לתלות את הבדים שאני יותר אוהבת, בדים המספרים את האתגר שהצבתי לעצמי.
התנסות עם עלים וחומרים שאינם מוכרים לי. בדגש על אמצעים פשוטים. מסע של התנסות ולמידה והמון תובנות.
המלאכה הזאת היא אינסופית וכל כך מיוחדת.
בדים מודפסים בטבע לוקאלי, נתלים זה אחר זה על קיר הלבנים בבקתת הבוץ
תמונת סיכום מסע בין כפרים וטבע
קרואטיה, סרביה 2022
צילום: יובל שיבולי, האיש שמגשים לי חלומות ♡
לפוסט הזה יש 12 תגובות
וואו, פשוט מקסים !!!! אני עוקבת אחרייך בפייס כבר הרבה זמן, ומתכננת להצטרף לקורס הדפס שלך ברעננה,כבר מזה זמן מה…. מתקרבת 🙂
נשמעת חוויה נפלאה, טיול נהדר
מקווה שנתראה בקרוב, נירית
היי נירית, תודה רבה, תגובתך מחממת את הלב. אני מאמינה שתבחרי להגיע כשתהיי מוכנה לצאת למסע כזה. ממתינה לך בסבלנות ✽
גם לכתוב בלוג את יודעת בצורה מרתקת?!?!!!!
איזה כיף לקחת חלק במסע שעשיתם, לראות את החיוך המלא ואת התוצרים המרהיבים!
תמשיכיייייי❤️
תודה רבה שבחרת ללוות אותנו במסע דרך הקריאה, רק חבל שלא ציינת מי את
אפרת,
נראה שעברת מסע מרתק. כתבת נפלא והצילומים של יובל מהממים.
הבדים פשוט מרהיבים
תודה רחל, היה זה מסע מלא בחומרי גלם איכותיים מהטבע הבלקני.
התענגתי. נכנסתי לאווירה, ליער לריח טיול חלומי (גם בחלום זה לא קורה לי)…..העבודות מרתקות, התהליך מענין. אשמח לדעת מתי נפתחת קבוצה ברעננה
תודה רבה על הדברים דליה,מוזמנת להתעדכן באתר ובעמוד שלי בפייסבוק
ההתרגשות שלך מדבקת ועוברת בין הדורות,
עברת מסע מרתק ויצירתי ואני מאחלת לך עוד הרבה כאלה.
נהנתי לקרוא!
אילנית אהובה, הכי כיף לי בעולם שאת קוראת אותי, אוהבת אותך
דרך יפה ומענינת להרחיב ידע בתחום
שמחה לשמוע שאהבת, מוזמנת להתנסות הטבע יודע להעניק לנו המון צבע