דברים שכתבתי על צביעה טבעית, קריאה מהנה...

אנחנו מתחילות שנה חדשה.
וחשבתי שאני רוצה להתחיל את השנה הזאת במיוחד עם צביעה טבעית ברימון. בעיצומה של עונת חגי תשרי הרימונים מבשילים מקשטים את העצים הירוקים בפירות אדומים וגם את שולחן החג שלנו.

כל מי שפגשה את מלאכת הצביעה הטבעית של בדים או ההדפס הבוטני תסכים איתי, שזו מלאכה מסקרנת, מעוררת השראה ואף סוחפת. עוד בימי קדם נהגו בעלי מלאכה מיומנים להפיק צבעים מצמחים על מנת לצבוע את הבדים שלהם. כל מה שהיו צריכים הם בדים טבעיים, עלים מקומיים וחומרי גלם אחרים כגון

הטבע שלנו מלא חיים ועניין ככזה אף פעם לא משעמם לשוטט אצלו. אני יוצאת אליו ללקט לי כל פעם משהו חדש ומסקרן בהתאם לעונה. אנחנו מוקפים בעולם טבעי מדהים של צמחים, עצים, פטריות. כל כך הרבה חיים שלעתים קרובות חולפים על פניהם של עשבי שדה שנמצאים שם כמובן מאליו. מעולם

שיבורי היא אומנות יפנית העוסקת בקיפולים וחסימת הבד לפני צביעתו. קיפולי הבד נעשים על מנת לייצור פאטרנים גיאומטריים מתוכננים בקפידה וגם כאלה שפחות. לאומנות עתיקה זו יש היסטוריה, אופי וטכניקות המיוחדות רק לה.

מי מאיתנו לא מכירה את הגברת הלבנה – הכותנה. בקטגוריית הבדים הטבעיים היא נמצאת בעדיפות הראשונה שלנו, אנחנו פוגשות אותה בצורה כזו או אחרת, ואכן היא סיב בד טבעי נפוץ ומוכר לכולנו. למדנו שהיא מותאמת לקיץ הישראלי ואפילו עושה זאת בצורה נעימה. כשאני מדברת על כותנה, אני לא מדברת על

כשהשמש מציצה לה אחרי הגשם, זה בדיוק "זמן הסרפדים". השדות לובשים ירוק על כל גווניו, מיני צמחים צומחים בשכנות טובה זה לצד זה, ממש חגיגה. עכשיו דמיינו אירוע שנתי עם המון מטעמים- חג הסרפדים, בחיי שקיים כזה מונח בארה"ב. אנשים יוצאים לטבע ללקט את הסרפדים המצויים בכל פינה. כולנו למדנו להיזהר מהם ובצדק, אכן

אני רוצה להכיר לכן, מעט מקרוב הפעם, את החומר החשוב ביותר במלאכת הצביעה הטבעית וכמובן חבר טוב ונאמן במלאכת ההדפס הבוטני.  נא להכיר: הטאנין (בעברית) Tannin (באנגלית)  הטאנין נמצא בעלים, ניצנים, זרעים, שורשים, ורקמות גזע. המדענים אומרים עליו שהוא ׳פוליפנול׳. אותי אישית השפה המדעית תמיד מבלבלבת,  אז פשוט אגיד לכן

הפקת צבעים מהטבע זה למעשה כמו ניסוי בשיעורי כימיה.  מעולם לא השתייכתי לעולם המדע, כשאני פוגשת בנוסחאות המורכבות ממספרים ואותיות אני מאבדת את זה.  אבל כשאני פוגשת בגוונים חיים מהטבע, אני מוכנה להקשיב למה שלכימיה יש להציע.  את רוב הצביעות הבוטניות אני עושה מצמחים ופרחים, בשיעורים עם התלמידות בסטודיו שלי. 

כל יום שישי אצלנו בבית יש פרחים. הרגל שכזה המתווסף להרגשה של סוף השבוע המגיע עלינו לטובה בשקט, רוגע וקצת טבע צבעוני.  אני כל כך אוהבת פרחים, יובל מקפיד ללכת לשוק העירוני, אותה חנות אותה מוכרת המקבלת את פניו תמיד בברכה והוא תמיד חוזר עם זר של צבע פורח.  יש

לפעמים אני לא מבינה למה הדברים כל כך מורכבים. למה הם לא יכולים להישאר פשוט פשוטים? כמו שהיו פעם מזמן. זה תמיד נשמע רומנטי ותמים ואולי אחת מתופעות הקורונה תלמד אותנו משהו על עצמנו ועל החיים הפשוטים ההם. משהו על קשר ותקשורת אמיתית בין בני האדם. קשר חיובי יותר ביננו לבין הסביבה המשרתת אותנו