דברים שכתבתי על טבע, קריאה מהנה...

אנחנו מתחילות שנה חדשה.
וחשבתי שאני רוצה להתחיל את השנה הזאת במיוחד עם צביעה טבעית ברימון. בעיצומה של עונת חגי תשרי הרימונים מבשילים מקשטים את העצים הירוקים בפירות אדומים וגם את שולחן החג שלנו.

הטבע שלנו מלא חיים ועניין ככזה אף פעם לא משעמם לשוטט אצלו. אני יוצאת אליו ללקט לי כל פעם משהו חדש ומסקרן בהתאם לעונה. אנחנו מוקפים בעולם טבעי מדהים של צמחים, עצים, פטריות. כל כך הרבה חיים שלעתים קרובות חולפים על פניהם של עשבי שדה שנמצאים שם כמובן מאליו. מעולם

סיר מסרביה בדים מישראל ועלים מקרואטיה המסע שלנו לסרביה וקרואטיה נולד מרצונו של יובל לצלם אנדרטאות בטון שנבנו  בתקופת שלטונו של טיטו במדינה שנקראה אז הרפובליקה הפדרלית הסוציליסטית של יוגוסלביה . אנדרטאות שנבנו לזכר מאבק ההתנגדות של אנשיה לשחרור העם היוגוסלבי מהנאצים והפאשיסטים במלחמת העולם השנייה. אנדרטאות אלו נקראות בשפה המקומית

מי מאיתנו לא מכירה את הגברת הלבנה – הכותנה. בקטגוריית הבדים הטבעיים היא נמצאת בעדיפות הראשונה שלנו, אנחנו פוגשות אותה בצורה כזו או אחרת, ואכן היא סיב בד טבעי נפוץ ומוכר לכולנו. למדנו שהיא מותאמת לקיץ הישראלי ואפילו עושה זאת בצורה נעימה. כשאני מדברת על כותנה, אני לא מדברת על

כשהשמש מציצה לה אחרי הגשם, זה בדיוק "זמן הסרפדים". השדות לובשים ירוק על כל גווניו, מיני צמחים צומחים בשכנות טובה זה לצד זה, ממש חגיגה. עכשיו דמיינו אירוע שנתי עם המון מטעמים- חג הסרפדים, בחיי שקיים כזה מונח בארה"ב. אנשים יוצאים לטבע ללקט את הסרפדים המצויים בכל פינה. כולנו למדנו להיזהר מהם ובצדק, אכן

אני רוצה להכיר לכן, מעט מקרוב הפעם, את החומר החשוב ביותר במלאכת הצביעה הטבעית וכמובן חבר טוב ונאמן במלאכת ההדפס הבוטני.  נא להכיר: הטאנין (בעברית) Tannin (באנגלית)  הטאנין נמצא בעלים, ניצנים, זרעים, שורשים, ורקמות גזע. המדענים אומרים עליו שהוא ׳פוליפנול׳. אותי אישית השפה המדעית תמיד מבלבלבת,  אז פשוט אגיד לכן

עם בוץ בנעליים ושמחה בלב יום הולדת יש רק פעם בשנה.  מתנות ארוזות כבר מזמן פחות מרגשות אותנו.  שנינו, ילידי ינואר חורפי וקר נוהגים להמריא לנו לארצות מעניינות, רק שקורונה וזה…  אז מתנות ארוזות לא, ארצות רחוקות גם לא. החלטנו לארוז את עצמנו ולהישאר בארץ.  יצרנו לנו מציאות אחרת כזו

כל יום שישי אצלנו בבית יש פרחים. הרגל שכזה המתווסף להרגשה של סוף השבוע המגיע עלינו לטובה בשקט, רוגע וקצת טבע צבעוני.  אני כל כך אוהבת פרחים, יובל מקפיד ללכת לשוק העירוני, אותה חנות אותה מוכרת המקבלת את פניו תמיד בברכה והוא תמיד חוזר עם זר של צבע פורח.  יש

לפעמים אני לא מבינה למה הדברים כל כך מורכבים. למה הם לא יכולים להישאר פשוט פשוטים? כמו שהיו פעם מזמן. זה תמיד נשמע רומנטי ותמים ואולי אחת מתופעות הקורונה תלמד אותנו משהו על עצמנו ועל החיים הפשוטים ההם. משהו על קשר ותקשורת אמיתית בין בני האדם. קשר חיובי יותר ביננו לבין הסביבה המשרתת אותנו